אנחנו לומדים לנוע יחד, לתקשר, לשתף פעולה ולסמוך. את הקשר אפשר לפתח עוד: גם בלב, בהרגשה וביכולת להרגיש את האחר.
הים, החתירה, הצלילה, השחייה, התנועה והמשחק אינם רק פעילויות. הם הופכים למעבדות להתפתחות הקשר האנושי.
הסביבה הימית מאפשרת לנו לקשור בין אנשים מתוך הדדיות ורצון משותף. השיתוף בטבע, בפעילות שנבחרה ובהנאה יוצר הרגשה משותפת, ומתוכה נפתחת אפשרות להתפתחות: לפתח חוש נוסף לקיומו של האחר ולרגש שלו.
הפעילות היא התירוץ למפגש — דרך לגלות ולבנות את המשותף בינינו.
המטרה אינה משתנה בין הפעילויות. בית הספר והתלמידים אינם בוחרים מטרה חינוכית אחרת בכל פעם, הם בוחרים באיזו דרך ובאיזו פעילות הם רוצים להתנסות.
לצאת מעט מעצמי, להרגיש את האחר ולבנות את הקשר בינינו.
המוסד החינוכי יוצר סביבה משותפת שבה נפגשים ופועלים יחד. מתוך מגוון פעילויות בוחרים פעילות משותפת, מתנסים בה כקבוצה ולומדים להרגיש את האחר. דרך העשייה המשותפת מתפתחת בהדרגה הרגשה קבוצתית — תשומת לב, התחשבות והכרה באחר. כשאנחנו מתחילים לחשוב לא רק על מה אני עושה, אלא על איך אנחנו עושים וחווים את זה יחד — נבנה הקשר בינינו.
מרחב משותף שבו נפגשים ופועלים יחד
בוחרים יחד, מתנסים כקבוצה ולומדים להרגיש את האחר
תשומת לב, התחשבות והכרה באחר הנבנות יחד
נבנה במחשבה משותפת — והוא המטרה
הפעילות היא הדרך.
ההרגשה היא הכלי.
הקשר בינינו הוא המטרה.
החוויה אינה מסתיימת בביצוע הפעילות. זהו המבנה החינוכי של כל מפגש.
היכרות עם הפעילות, הגדרת משימה משותפת, הכנה מקצועית ובטיחותית.
ביצוע הפעילות, עבודה בזוגות או בקבוצה, התמודדות עם אתגר אמיתי.
מה קרה לי? מה קרה לקבוצה? האם שמתי לב לאחר? מתי פעלנו כיחידים ומתי כיחידה אחת?
שיתוף, הקשבה, זיהוי נקודות של קשר או נתק.
חוזרים לפעילות עם מטרה חדשה: לא רק לבצע טוב יותר, אלא להרגיש טוב יותר את האחרים.
חיבור בין מה שהתרחש בפעילות לבין החיים בכיתה, במשפחה ובחברה.
מעצמי אל האחר ואל הקשר בינינו.
בניית החוש המשותף מאפשרת לאדם להרחיב את תפיסת החיים שלו מעבר למה שהוא מרגיש רק בתוך עצמו.
כל הדרכים מובילות לאותה מטרה. אפשר להתחיל מפעילות אחת ולהמשיך לתהליך שלם.